1שני אחים פקחים נשואים שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת בעל החרשת ונזדקקה חרשת לפקח והרי אינו יכול להוציאה בחליצה אלא כונס ואם רצה אחר כן להוציא בגט יוציא שהחרשת מתגרשת כמו שביארנו מת בעל הפקחת ונזדקקה פקחת לפקח כונס או חולץ:2שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואים שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת פקח בפקחת וחרש בחרשת מת חרש ונזדקקה חרשת לפקח תצא משום אחות אשה שהרי אשתו של פקח נשואה גמורה וזו אחות אשה מת פקח ונזדקקה פקחת לחרש הרי זיקתה מן התורה ואשתו אינה נשואה לו אלא מדרבנן שהרי חרש בחרשת היא לפיכך מוציא את אשתו בגט שהרי אחות זקוקה היא וברמיזה כנס ברמיזה יוציא ואשת אחיו אסורה לעולם לו ולאחרים שהרי הוא אינו חולץ לה שהחרש אינו בר חליצה וכן אינו מיבמה שהרי היא אחות אשה של סופרים ואחות גרושה של סופרים ואם נישאו פקחים ונתחרשו אינו מוציא שהרי נשואין גמורים היו והלזו תצא משום אחות אשה:3אע"פ שהחרשת יוצאה בגט כל שנשטית מיהא אינה מתגרשת כלל והוא שאמרו נשטית היא לא תצא נתחרש הוא או נשטה הוא לא יוציא עולמית:4שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות ששתיהן חרשות או שתיהן פקחות או אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים ששניהם חרשים או שניהם פקחים או אחד פקח ואחד חרש הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום שהרי כל ששניהם חרשים או שתיהן חרשות כל הנשואין שוים להיותם נשואין דרבנן ולא של תורה ומה נפשך אם של אחיו נשואין אף שלו נשואין ויוציאה משום אחות אשה ומותרת לכל ואם שלו אינן נשואין אף של אחיו אינן נשואין ונכרית בעלמא היא להיותה מותרת לכל ואם היו נכריות יכנוס ממה נפשך שאם נשואיו נשואין שפיר קא מיבם ואם אינן נשואין נכרית בעלמא היא ושפיר קא נסיב ומכל מקום חליצה אין כאן שאין חליצה לחרש או חרשת ואם רצו להוציא בגט אחר שכנסו יוציאו אחר שהחרשות היה חרשות מעיקרו ולא היה שם אלא נשואין דרבנן שאלו היו הנשואין בשניהם פקחים ונתחרש הוא כונס ואינו מוציא שהרי זיקתו וקנינו תורה וגיטו אינה תורה הא אם נתחרשה היא מוציא דלא בעינן דעתה כמו שיתבאר ודברים אלו יתבארו יותר ביאור מרווח בפרק שאחר זה ר"ל פרק חרש:
